כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סלמה ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים:

בפני תביעה על סך 27,638 ₪ וביסודה תאונת דרכים שהתרחשה ברחוב אהרון יריב בחולון בין רכב פרטי של התובעת מסוג סובארו (להלן: "הסובארו ") לבין משאית הנתבעים נהוגה בידי הנתבע 1.

בתמצית טענות הצדדים על בסיס כתבי בי- הדין ועדות נהגי הרכבים היום בפניי, הן אלו:

התובעת טוענת כי הסובארו, נהוגה בידי הגב' עזזי רינת, שגם העידה היום בפניי, חנתה ברחוב אהרון יריב בצד הדרך ואז לפתע הגיחה המשאית מאחור וגרמה לנזקיה המתוארים בכתב התביעה שהינם בעיקר באזור חלקו הקדמי שמאלי של הסובארו.

הסיבה, לעמדת הגב' עזיזי, בגינה חנתה את הסובארו בצד הדרך נעוצה בעובדה שגילתה כי אמה אשר נסעה עימה ברכב ביחד עם ילידה שכחה את הטלפון הנייד שברשותה בביתה שלה המרוחק מרחק של כ- 100 מטרים משם ועל כן היא ביקשה לחזור רגלית לביתה בכדי לטול את הטלפון. לשם כך היא סרה לצד הדרך עם הסובארו והתיישרה במקביל למדרכה , כיבתה את המנוע, לחצה על לחצן אורות החירום של הרכב, באה לצאת מהרכב ואז בדיוק נשמעה מכה מצדה השמאלי של הסובארו כתוצר התחככות המשאית ברכב. לטענתה, התאונה התרחשה טרם שיצאה מהרכב בכביש דו סטרי המונה נתיב אחד לכל כיוון, ועמידתה כפי שהיא, לא חסמה את נתיב הנסיעה לרכבים חולפים ומשום כך לא היוותה סיכון תעבורתי עבור המשאית.

הנתבעים באמצעות הנתבע 1 שנהג כאמור במשאית, טוענים לגרסה הפוכה לגמרי. לשיטתם, התאונה התרחשה בעת שהסובארו פנתה שמאלה לצאת מהחנייה שבצד הדרך שבה עמדה המסומנת אדום לבן וכתוצאה מכך פגעה בגלגל האחורי שמאלי של המשאית. הנתבע 1 טען כי עובר לתאונה ראה את הסובארו בצד הדרך, הוא חלף על פניה ובדיוק לקראת סיום המעבר סטתה הסובארו לנתיב נסיעתו וכך נגרמה התאונה. הנתבע 1 טען כי לא היתה לו כל סיבה לסטות ימינה אל עבר הסובארו שכן נתיב נסיעתו הינו רחב ביותר ואילו באת כוחו ביקשה לשלול את גרסת הגב' עזיזי בדבר חניית הסובארו בצד הדרך ולקבוע כי מטרתה של זו לצאת מהחניה הינה בין היתר על יסוד תמיהת כוונתה לעזוב את הסובארו ביחד עם אמה וילדיה בכדי לשוב מרחק של כ- 100 מטרים לביתה (כמרחק אותו גמעה עד שעצרה בהתאם לעדות אמה) ולכן אך סביר והגיוני כי לא תעשה כן רגלית כפי גרסתה ולשם כך נצרכה לנסוע ולא לעמוד. עוד נטען כי מיקום הנזקים ברכב התובעת ובפרט מכת המעיכה באזור הכנף השמאלית קדמית, מחזקים את טענת הנתבעים בהקשר למיצוב הסובארו באלכסון שמאלה ולא במקביל למדרכה כפי גרסת התובעת במקור.

הצדדים אינם חלוקים ביניהם על הנזק הנתבע שכן הגם שהוכח כהליך שבשגרה במסגרת כתב ההגנה עניין זה לא עלה במסגרת חקירת העדים, שמאי התובעת לא זומן לעדות וסוגיה זו לא נטענה בסיכומי הנתבעת.

החומר הראייתי הדרוש להכרעה בתיק זה:

בפני בית המשפט הוצגו הראיות הבאות העקרוניות להכרעה בסוגיה:

כתבי בי-דין של הצדדים על נספחיהם לרבות חוות דעת שמאי רכב הסובארו.

תמונות נזקי הסובארו.

מספר הודעות בכתב של נהגי הרכבים המעורבים בדבר גרסתם לתאונה.

פרוטוקול דיון הוכחות מהיום הכולל את עדותם הראשית והנגדית של נהגי הרכבים ושל הגב' שלום לבנה- אמה של הגב' עזיזי.

סיכומי באי כח הצדדים בעלפה בתום דיון ההוכחות מהיום.

דיון ומסקנות:

טרם בחינת האחריות לתאונה, על בית המשפט לתהות הכיצד זו התרחשה על בסיס העובדות המשתמעות ממסכת הראיות שבפניו, שכן כיום הנטייה המנחה בפסיקה מצפה מבית המשפט להגיע לכלל הכרעה פוזיטיבית לעניין זה לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירוע שביסוד המחלוקת שבין הצדדים ולהסיק לגביו לאחר זיקוק הראיות בתיק אודות אחריותו של מי מהצדדים, אם בכלל, להתרחשותה. רק במקרים בהם קיים "ספק שקול", היינו כאשר ביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו. מאחר שברגיל ובשגרה ובמרבית "תיק הפח" נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובעת, אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת, יטה בית המשפט בעת מקרה שכזה לדחות את התביעה לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת מאזן ההסתברויות בהליך האזרחי (לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).

על יסוד כך, אני סבור כי שאלת השאלות העיקרית בתיק זה הינה האם ניתן לקבל או לשלול את הטענה כי התאונה התרחשה בעת שהסובארו עמדה במקביל למדרכה ולמעשה לא זזה כלל או שמא היא התרחשה בעת שזו יצאה מהחניה בעת שהמשאית חלפה על פניה?.

לאחר זיקוק מלוא חומר הראיות שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי התאונה אירעה בעת שהסובארו עמדה בצד הדרך ולא יצאה ממנה. עם זאת אני סבור כי דרך עמידת הסובארו שקדמה לתאונה ולאחריה היוותה סיכון תעבורתי שתרם להתרחשות התאונה מאחר שלכל הפחות ניתן להעריך כי זו עמדה בזווית מוטה שמאלה במקום האסור לחניה.

אני מקבל לחלוטין את עמדת נהגת הסובארו –הגב' עזיזי ואמה שהעידו היום בפניי כי כוונת הגב' עזיזי לא היתה לשוב על עכבותיה ברכב אלא להחנות את הסובארו בצד הדרך בכדי לצאת ממנו רגלית חזרה לבית ולמעשה לכן לא סטתה אל עבר המשאית. טענה זו עברה כחוט השני בעדותן של העדות שהעידו היום בפניי ואלו התגלו כקוהרנטיות מאד ואף עמדו בקנה אחד עם עדותו של נהג המשאית שאינו יכול לשלול פוזיטיבית מתוך מראה עיניים את טענת נהגת הסובארו בעדותה [עמ' 1שורה 15 לפרו' הדיון מהיום] כי מנוע הרכב היה כבוי בעת שחלף על פניו [ שם, בעמ' 5 שורה 8 לעדותו]. זאת ועוד, אף מתוקף הגיונם של דברים איני מוצא מקום לקבל את עמדת הנתבעים בדבר רצון הסובארו לשוב על עכבותיה שכן עדותו של נהג המשאית הינה שראה את הסובארו עומדת בצד הדרך טרם שאירעה התאונה [ עמ' 4 שורה 28 לפרו' הדיון]. זו גם כאמור עמדת נהגת הסובארו, ברם, עמידת רכב בצד הדרך אינה מתיישבת הגיונית עם רצונו של הנוהג בו לשוב על עכבותיו תוך כדי נסיעה שכן אזי היינו צפויים לגלות סמני נהיגה אחרים הכוללים, פניית פרסה, איתות תוך כדי נסיעה חזרה, ועוד כאשר המשותף לכל אלו הינו הימצאותו של הרכב בנסיעה. עמידה או חניית הרכב בצד הדרך באמצע הרחוב אינה מתיישבת עם רצון לנסוע חזרה ובהחלט יותר מתיישבת עם רצון לעצור בכדי לרדת מהרכב, לאמור, דווקא עדותו של נהג המשאית כי ראה את הסובארו עומדת בצד הדרך טרם שסטתה לעברו מתיישבת עם גרסת הנהגת ואמה כי העמדת הרכב בצד הדרך היתה לשם ירידה ממנו ולא על מנת לשוב עמו בנסיעה חזרה הביתה שכן במקרה שכזה אך סביר והגיוני כי כלל לא היה צורך לעצור בצד הדרך ועוד במקום אסור לחניה [ כהודאתה של נהגת התובעת לעניין זה בעמ' 1 שורה 31-32 לפרו' הדיון] אלא פשוט להמשיך בנסיעה עם הרכב הביתה. במילים פשוטות- עמידתה של הסובארו בצד הדרך כאמור אינה מתיישבת עם רצון לנסוע עימו בעת שקרתה התאונה ויותר מתיישבת עם עמדת התובעת כי הרכב עמד במקומו ולא זז.